תנ"ך על הפרק - תהילים נ - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

תהילים נ

617 / 929
היום

הפרק

מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֵ֤ל ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֡ים יְֽהוָ֗ה דִּבֶּ֥ר וַיִּקְרָא־אָ֑רֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁ֝֗מֶשׁ עַד־מְבֹאֽוֹ׃מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ׃יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל וּ֝סְבִיבָ֗יו נִשְׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד׃יִקְרָ֣א אֶל־הַשָּׁמַ֣יִם מֵעָ֑ל וְאֶל־הָ֝אָ֗רֶץ לָדִ֥ין עַמּֽוֹ׃אִסְפוּ־לִ֥י חֲסִידָ֑י כֹּרְתֵ֖י בְרִיתִ֣י עֲלֵי־זָֽבַח׃וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ כִּֽי־אֱלֹהִ֓ים ׀ שֹׁפֵ֖ט ה֣וּא סֶֽלָה׃שִׁמְעָ֤ה עַמִּ֨י ׀ וַאֲדַבֵּ֗רָה יִ֭שְׂרָאֵל וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ אֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֶ֣יךָ אָנֹֽכִי׃לֹ֣א עַל־זְ֭בָחֶיךָ אוֹכִיחֶ֑ךָ וְעוֹלֹתֶ֖יךָ לְנֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃לֹא־אֶקַּ֣ח מִבֵּיתְךָ֣ פָ֑ר מִ֝מִּכְלְאֹתֶ֗יךָ עַתּוּדִֽים׃כִּי־לִ֥י כָל־חַיְתוֹ־יָ֑עַר בְּ֝הֵמ֗וֹת בְּהַרְרֵי־אָֽלֶף׃יָ֭דַעְתִּי כָּל־ע֣וֹף הָרִ֑ים וְזִ֥יז שָׂ֝דַ֗י עִמָּדִֽי׃אִם־אֶ֭רְעַב לֹא־אֹ֣מַר לָ֑ךְ כִּי־לִ֥י תֵ֝בֵ֗ל וּמְלֹאָֽהּ׃הַֽ֭אוֹכַל בְּשַׂ֣ר אַבִּירִ֑ים וְדַ֖ם עַתּוּדִ֣ים אֶשְׁתֶּֽה׃זְבַ֣ח לֵאלֹהִ֣ים תּוֹדָ֑ה וְשַׁלֵּ֖ם לְעֶלְי֣וֹן נְדָרֶֽיךָ׃וּ֭קְרָאֵנִי בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֲ֝חַלֶּצְךָ֗ וּֽתְכַבְּדֵֽנִי׃וְלָ֤רָשָׁ֨ע ׀ אָ֘מַ֤ר אֱלֹהִ֗ים מַה־לְּ֭ךָ לְסַפֵּ֣ר חֻקָּ֑י וַתִּשָּׂ֖א בְרִיתִ֣י עֲלֵי־פִֽיךָ׃וְ֭אַתָּה שָׂנֵ֣אתָ מוּסָ֑ר וַתַּשְׁלֵ֖ךְ דְּבָרַ֣י אַחֲרֶֽיךָ׃אִם־רָאִ֣יתָ גַ֭נָּב וַתִּ֣רֶץ עִמּ֑וֹ וְעִ֖ם מְנָאֲפִ֣ים חֶלְקֶֽךָ׃פִּ֭יךָ שָׁלַ֣חְתָּ בְרָעָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנְךָ֗ תַּצְמִ֥יד מִרְמָֽה׃תֵּ֭שֵׁב בְּאָחִ֣יךָ תְדַבֵּ֑ר בְּבֶֽן־אִ֝מְּךָ֗ תִּתֶּן־דֹּֽפִי׃אֵ֤לֶּה עָשִׂ֨יתָ ׀ וְֽהֶחֱרַ֗שְׁתִּי דִּמִּ֗יתָ הֱֽיוֹת־אֶֽהְיֶ֥ה כָמ֑וֹךָ אוֹכִיחֲךָ֖ וְאֶֽעֶרְכָ֣ה לְעֵינֶֽיךָ׃בִּֽינוּ־נָ֣א זֹ֭את שֹׁכְחֵ֣י אֱל֑וֹהַּ פֶּן־אֶ֝טְרֹ֗ף וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְֽכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱלֹהִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ. פירש בספר ארץ החיים ר"ל בג' מדות אל חסד אלהים דין ה' רחמים ברא הקב"ה את עולמו חסד לצדיקים דין לרשעים רחמים לבינוניים וכמו שהיה בשעת הבריאה כך הוא ממזרח שמש עד מבואו בבקר חסד בלילה דין ובעמוד השחר רחמים:וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. אפשר במשז"ל דצריך להקדים תפלה לצרה. ואפילו אם לא עשה כן הוא אב הרחמן דאפילו שכבר באה הצרה ואז מתעוררים להתפלל אל רחום שומע תפלה ומצילם ורואה הטובות שעתידים לעשות ומרחם. וז"ש וקראני ביום צרה אפילו שלא הקדמת תפלה לצרה לא משום זה תמנע אלא וקראני ביום צרה. אחלצך במה שאני רואה שאתה עתיד לעשות מעשים טובים לעתיד וז"ש אחלצך במה שידעתי ותכבדני ובעבור זה אני מצילך. א"נ זבח לאלהים תודה ואע"ג דהקרבן צריך שיהיה לשם הויה כמ"ש רז"ל ולא לשם אלהים הא דקאמר זבח לאלהים אינו ר"ל שיהיה לשם אלהים דזה כבר ידוע דצריך שיהיה לה' דכתיב קרבן לה' כמה פעמים אך נקט לאלהים לרמוז שיהיה בוידוי והכנעה ותהיה מדת הדין תמיד בין עיניו ושלם לעליון שיכיר שהוא אדון הכל. ואז וקראני ביום צרה אחר הקרבן וההכנעה אחלצך ותכבדני להודות לה':ולרשע וכו' ותשא בריתי. ברית י"ג מדות של רחמים עלי פיך לומר הי"ג מדות וזה אינו מספיק אלא עושים כסדר הזה היינו מה הוא רחום וכו' כן כתב בספר ארץ החיים ואני בעניי אומר בסגנון אחר ולהרחיב הדברים כי במ"ש הקב"ה כל זמן שעושים כסדר הזה הם נענים ויש בזה שני פירושים או שיאמרו הי"ג מדות באמירה לבד והם נענים בזכות אמירת י"ג מדותיו יתברך. או אמירה לבד אינו מספיק וצריך להיות רחום וחנון וכו'. והמפרשים הביאו ראיה שהפירוש הוא באמירה בעלמא שהרי ראשונה שבי"ג מדות לפי הזהר הקדוש ורבינו האר"י זצ"ל הוא אל ואם כן מוכח דמ"ש כל זמן שעושים כסדר הזה היינו להתעטף בציצית ולומר בכוונה י"ג מדות. ובזה פירשו הראשונים נסח שתקנו אל הורתנו לומר מדות שלש עשרה זכור לנו היום ברית שלש עשרה דהכוונה דממדת אל שהיא מי"ג מדות ידענו שהכונה לומר הי"ג מדות ובאמירה סגי שהרי מדה ראשונה היעשה לו אדם אלהים אלא מוכרח באמירה וזה שאמר אל הורתנו לומר כלומר אל ממדת אל הורתנו לומר מדות י"ג לומר ולא לעשות וא"כ זכור לנו היום ברית שלש(ה) עשרה. ואולם הגם דממדת אל ידענו דבאמירה סגי אתיא מכללא לדעת לעות כי ה' הוא האלהים ולגדולתו אין חקר. וגם פשיטא דאף דאין צריך להיות דומה אליו יתברך רחום וחנון ועובר על פשע וכיוצא. מכל מקום ודאי שצריך לשמור התורה ולא לעבור עבירות ח"ו ואפשר דהרשע אומר י"ג מדות מפני שאין הפירוש להדמות כ"י אליו יתברך משום דאחת מי"ג אל וא"כ הפירוש הוא לומר אבל זה לא נאמר כלפי דידיה דהרשע חדא דהוא מכיר דאין לפרש להדמות מכח תיבת אל כי האלהים בשמים ממ"ה הקב"ה ואיך שכח אל לעשות כמה עבירות ותו דאם אמרו דאין לפרש להדמות אבל ודאי דאין לעבור על דת ולזכור י"ג מדות דמלבד דלא עשה כלום ענש יענש. וזה שאמר ולרשע אמר אלהים מדת הדין מה לך דייקא לספר חקי ותשא בריתי י"ג מדות עלי פיך לבד ודוקא לך לא הועלתה כלום אבל לאחרים זה האמת דפירוש עושים כסדר הזה היינו לומר י"ג מדות אבל זה מה לך והטעם כי אתה עובר על דת ואתה שנאת מוסר היא התורה ותשלך דברי אחריך אם ראית גנב וכו' ועם מנאפים וכו' ולאיש אשר אלה לו מה יועיל באמירת י"ג מדות בינו נא זאת שוכחי אלוה הכונה אתה אומר שעושים הסדר הזה הוא לומר הי"ג מדות באמירה בעלמא מכח מדה ראשונה אל שהוא אלהות הוא דוקא הוא אלהינו ואין עוד אחר וא"כ בינו זאת שוכחי אלוה דאתם עצמכם אומרים שמדת אל מכרעת ואיך אתם שוכחי אלוה ועוברים על התורה ומצותיו יתברך ועמ"ש הרב אש דת פרשת נשא דף ן' ע"ש ודוק במ"ש הרב וכמ"ש בעניותנו בס"ד:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך